מבצע סיום ש"ס משניות לע"נ של

66

חיילינו שנפלו במבצע צוק איתן.

סמ”ר דניאל פומרנץ הי”ד

סמל-ראשון דניאל פומרנץ, לוחם גולני בן 21 מכפר אז”ר, נהרג בתקרית הנגמ”ש בשג’אעיה ב-כ”ב תמוז. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בליך ברמת גן, התגייס דניאל לגולני וסיים חודש לפני מותו את קורס המ”כים. חברו לקורס, אור, ספד לו: “תמיד אומרים ‘זה הבן אדם הכי שמח’, ‘הבן אדם שחי הכי הרבה’. עכשיו הבנתי כמה זה נכון, בצורה הכי כואבת”. דניאל הותיר אחריו זוג הורים ושלושה אחים.

אמו של דניאל, ורדה, שימשה במשך שנים ארוכות ראש מחלקת נפגעים, ספדה לבנה: “אחרי שהשתחררתי מצה”ל כי אזלו לי כוחותיי מלנסות לתמוך במשפחות שכולות, בפצועים, בנכים ובמשפחות של שבויים ונעדרים, כל כך קשה לי, כל כך עצוב לי להודות בפניך ולספר ברבים שידעתי, כן דניאל ילד אהוב, אני כל הזמן ידעתי שיבוא יום וידפקו על דלתותינו מבשרי רעות לובשי מדים. לא שיתפתי אותך בפחד הנוראי הזה. השתדלתי לא לשתף אחרים, וככל שיכולתי ניסיתי להרחיק מעלי דאגה וסיוטים, למרות החשש הזה גיביתי כמיטב יכולתי את החלטותיך לנסות להתקבל ליחידות חי”ר מובחרות, שהן הכי מסוכנות. הצלחת להוציא ממני מעשים שלא עשיתי מעולם, שהתנגדתי לעשות ולא מאמינה שאי פעם אעשה. לראשונה בחיי הפעלתי פרוטקציה כדי שאתה, ילד אהוב, נבון, אוהב בני אדם, דואג לכולם, המרכז של החברה, אכפתי כזה שרק רוצה לתרום ולעשות, תגיע להיות לוחם בכיר כי לדעתך זה המקום הנכון, שם חייבים ונכון להיות”.

גם אביו של דניאל, אבי, ספד לו ואמר: “אני כל כך מתגעגע אליך. העובדה שאני צריך לדבר אליך ואתה בשמיים קורעת את לבי. היית לוחם קרבי ולחמת במלחמה על הגנת המולדת. בני היקר, רוצה אני שתדע שההחלטה ללכת לקרבי מילאה אותי בגאווה רבה. היית חוזר מהאימונים ומהמסעות המפרכים וחיוך על פניך. כשנשאלת על הקשיים תמיד השבת: הכל דבש, הכל עשר. כל משימה שהוטלה קיבלת בנכונות ומילאת הכי טוב… הסברת לי על הנמ”ר, כלי מופלא שתפקידו להגן על הלוחמים. קיבלת מצטיין על הפעלתו. לדאבון ליבי, ביום פקודה, מסיבות לא מובנות, לא איפשרו להשתמש בכלי שכה דאגת לכשירותו והיה יכול להציל את חייך וחיי חייליך. קשה לי כל כך לעכל שהלכת. כל המשפחה – אמא, אלעד, ליאור ונמרוד – מרגישים כאב עז שאיבדנו אותך. כל כך אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, מלך שלי”.

דניאל כתב מכתב למשפחתו לפני היציאה לעזה, וכך כתב: “למשפחה האהובה שלי, בחיים לא חשבתי שאכתוב דבר כזה. לא יודע מה כותבים, אמרתי הכל בטלפון, מה יש לי להוסיף? אבל אולי זה משהו בשבילי, משהו לתת לכם להיאחז בו. חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, שעודדתם אותי כמו שצריך, ואני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכי טוב שלי. אם אתם קוראים את זה סימן שסיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות לחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח, חשוב שתדעו את זה. ולנמרוד, ליאור ואלעד האחים המושלמים שלי, אין שמח ממני שיש לי אחים כאלה, ולשני ההורים שלי שהביאוני עד הלום, לא חסר לי כלום אף פעם, הייתי עטוף בחום ואהבה למרות ה’פלצות’ שלי וה’חארטות’ האלה. בקיצור, אחרי כל החארטות, אוהב אתכם, אין כמוכם ואני שמח. לא משנה מה קרה, אוהב המון־המון דניאל פומרנץ, הילד הקטן שלכם. ובעזרת ה’ נחזור בשלום.
ותגידו לחיילים שלי שאני אוהב אותם.”

כתוב תגובה

עליך להכנס לאתר כדי לכתוב תגובה.

  • בחסות תנועת בנ”ע
  • מבית ישיבת אור עציון
  • עיצוב ובניית אתרי וורדפרס